המשפחה כפרדיגמה

אכן המשפחה הייתה המודל הראשון לארגון פוליטי של החברה האנושית . ראש הקהילה תאם את תפקיד האב כמי שעומד בראש משק הבית , וחברי הקהילה תאמו את ילדי המשפחה ושאר החברים במבנה המשפחתי . הצפייה לצייתנות היא העומדת בבסיס הציווי . כך למשל עושים הורים , אף שלא בכל הזדמנות . כך גם האל , הטבע וחוקי המדינה הלגיטימית — אני מניח שזהו אחד ההסברים לכך שהאל , הטבע והמדינה הלגיטימית מושווים להורים , כאשר אנו רואים את האל כאבינו , או את הטבע כאמנו , או כאשר סוקרטס רואה את החוקים המחייבים אותו כהוריו . אכן , מבחינה מסורתית השדה הסמנטי של יחסי ההורות נקשר לתיאור יחסי סמכות וכפיפות . משום כך רבים מההסברים לעניין שיש למדינה במשפחה ממוקדים בערכה הפרדיגמטי , דהיינו בתפיסת המשפחה כאב – טיפוס או מעין תכנית גולמית שעליה מושתתים היחסים במרחב הפוליטי , הסדר הפוליטי ואולי אף משמעות הפוליטיקה עצמה . במובן זה המשפחה היא מקור של הפוליטי , וככזו היא מתפקדת בשני מובנים או בשתי רמות . ראשית , במובן ההתפתחותי 25 ז ‘ אן ז ‘ אק רוסו , האמנה החברתית , ספר ראשון , פרק ב , תרגם מצרפתית והוסיף הערות ביאור : עידו בסוק , עריכה מדעית ...  To the book