בין פתרון של מדינה אחת לפתרון של שתי מדינות

שהרעיון עלול לגבות ממנו , שפירושו המעשי הוא התנערות מהנרטיב הציוני המכונן של המדינה היהודית . על כך משיב גאנם כי יישוב סכסוכים לאומיים ואתניים בעולם , כדוגמת המקרה של דרום אפריקה , אף פעם לא נולד בהסכמת הרוב או הקבוצה השליטה אלא בא לאוויר העולם על אפה ועל חמתה של הקבוצה השליטה . נוסף על כך הסכמתו של הצד הישראלי ) היהודי ) אינה נחוצה בשלב זה , בשעה שהרעיון הדו – לאומי נתון בתהליכי התגבשות , אלא תידרש רק בסופו של תהליך שעשוי להימשך כמה עשרות שנים . ואולם חסידי האופציה הדו – לאומית לא משליכים את יהבם על נימוקים פרגמטיים בלבד , וגם בהקשר זה הם מבססים את טיעוניהם בעניין מעמדו של הצד היהודי על היבטים מוסריים . לטענתם , אף שהצד היהודי עשוי להירתע מן הדרישה החד – משמעית לבטל את אופייה הציוני של ישראל ולהפוך אותה — בתחומי הקו הירוק או כחלק מהסדר דו – לאומי בכל שטח פלסטין המנדטורית — למדינה דו – לאומית ודמוקרטית , הרי שרק באמצעות הסדר דו – לאומי יוכלו היהודים החיים כיום בישראל לקבל מן הצד הפלסטיני לגיטימציה , שאליה נכספו זמן כה רב , להגדרה עצמית בארץ . לטענתו של ג ' מאל אף על פי שהציונות העניקה ...  To the book