תקציר

עבודה זו מציעה מסגרת תאורטית שמסייעת לנתח את השפעת הרגולציה של מימון פעילות פוליטית , למשל מגבלות על גיוס תרומות , המימון הציבורי ודרגת השקיפות . תאורטית , לא ניתן לדעת כיצד ישפיעו החרפת הרגולציה של תרומות פוליטיות והגדלת המימון הציבורי על רמת השחיתות . הטלת מגבלות מפחיתה תרומות חוקיות ואתן את פוטנציאל השחיתות , אך בד בבד היא עלולה להגביר את הגיוס של תרומות אסורות שמלוות בשחיתות חמורה יותר . הניתוח האמפירי מלמד כי החרפת האיסורים והמגבלות על גיוס תרומות פרטיות מגבירה במובהק בחתך רוחב של יותר מ – 80 מדינות את השחיתות הנתפסת . תוצאה זו נשמרת גם כאשר משתמשים בעבר הסוציאליסטי של המדינה כמשתנה עזר לרמת הרגולציה . לעומת זאת מדד המימון הציבורי מפחית את מידת השחיתות הנתפסת , אבל השפעה זו מובהקת ברמה הנדרשת רק כאשר משתמשים במשתנה עזר . מעניין שהחרפת הרגולציה בצד הרחבת המימון הציבורי , שילוב שכיח בהצעות לרפורמה בחוקי המימון של פעילות פוליטית , נוטה להגביר את השחיתות הנתפסת . מחקר זה מצא כי הגברת השקיפות של מימון הפעילות הפוליטית מרסנת את מידת השחיתות הנתפסת בהתאם לחיזוי של המסגרת התאורטית , אך הש...  To the book