הרב עובדיה הדאיה הקהילה היהודית , בעיקר בהיותה נתונה בריבונות נכרית , נאלצה למצוא את שביל הזהב בין שיטת המשפט העצמאית שלה , המשפט העברי , לבין הנורמות שקבע השלטון שבתחומיו ישבה . לשם כך נקבע אחד הכללים ההלכתיים המפורסמים : ' דינא דמלכותא דינא ' , כלומר דין המלכות תקף . מקור הכלל בתלמוד הבבלי , ותנופת פיתוחו - בימי הביניים . שלא כמשפטי המלוכה , אשר נתפסו כמבטאים את השלטון העצמי היהודי , נתפס דינא דמלכותא בעיני רבים כהשלמה מעשית עם האילוץ שבקיום חיים יהודיים בשלטון זר ובמשטר שאינו משטר התורה . בתשובה שלפנינו הרב הדאיה מציע לבסס את ההכרה ההלכתית במשטר הדמוקרטי הישראלי על הכלל ' דינא דמלכותא דינא ' . לשם כך היה עליו להתגבר על שני קשיים מרכזיים : האחד , הכלל מתייחס במקורו לשלטון נכרי , ואין הסכמה שהוא חל גם על שלטון יהודי ; האחר , הכלל חל באופן טבעי על שלטון מלוכני , ולא ברור אם הוא חל גם על שלטון דמוקרטי . חלקה הראשון של התשובה עוסק בקושי האחד , ובו מבסס הרב הדאיה את הגישה המחילה את הכלל ' דינא דמלכותא דינא ' אף על שלטון יהודי . בלב דיון זה ניצבת השאלה אם יסודו של הכלל בבעלותו של המלך על א...
To the book