ב. "מתי כבר לסבתא יהיה מספר על היד?" המאבק על הלגיטימציה הקורבנית

בשירה " הזעקה — לא עוד " ( 2009 ) כתבה " עורכת הדין , המשוררת והפנתרה השחורה " , כהגדרתה ( ראו נספח ) , קלריס חרבון , את השורות האלה : חמדנים שכמותכם , איך הובלתם אותנו כצאן לטבח לגזזת , לעני , לסמים , לתלות , לפנוי מהבתים שלנו לשואה שלנו היהודים – הערבים [ ... ] מכחישי שואה שכמותכם מתי גם לסבתא שלי יהיה מספר על היד ? אמנם מדובר בשיר שהצעקה הפרובוקטיבית היא מאפיין יסודי בסגנונו , אך רצונה של קלריס חרבון לדבר " על השואה של היהודים – הערבים " והשימוש 195 שם , עמ ' . 24 196 שם , עמ ' 28 ( ההדגשה שלי ) . 197 פורסם לראשונה בגיליון 18 של כתב העת הכיוון מזרח ( . ( 2009 בביטויים הטעונים " איך הובלתם אותנו כצאן לטבח " ו " מכחישי שואה " כלפי ההגמוניה הציונית האשכנזית מעידים על עליית מדרגה בכל הנוגע להעצמת העוול שנגרם למזרחים . חרבון מבקשת להיחלץ מתחושת הנחיתות של הסבל כמקור משתיק זעקה . שורת הסיום של השיר יכולה להתפרש בשני אופנים — ככמיהה סימבולית להכרה בלגיטימיות של הקורבנות המזרחית , אך אולי גם כקריאת תיגר או השוואה פרובוקטיבית בין המקרבן הגרמני למקרבן האשכנזי . מעניין שהכמיהה למספר על היד כסי...  To the book