ג. ישראל כקהילת קורבן

אמנם ספר זה מתרכז בעיקר בהפיכת השיח הוויקטימולוגי לשיח מעצב זהות בתוך קבוצות משנה בחברה הישראלית , אך בטרם אעסוק בכך ראוי לומר שבצד הביקורת על מאפייני השיח הישראלי הסקריפייזי אפשר לראות תהליך הולך ומתעצם של עיצוב הזהות הישראלית כקהילת קורבן . אחד הראשונים שביקשו למחות על הפיכתנו לקהילת קורבן הוא יהודה אלקנה , במאמרו המפורסם " בזכות השכחה " . המאמר נכתב על רקע האינתיפאדה הראשונה והעלה את הטענה שחלק ניכר מאטימות הלב של החברה הישראלית כלפי סבלם של אחרים בכלל ושל הפלסטינים בפרט נובע מאימוץ דימוי הקורבן הנצחי : " איני רואה סכנה גדולה יותר לעתידה של מדינת ישראל מאשר העובדה שהשואה הוחדרה בשיטתיות ובעוצמה לתודעתו של כל הציבור הישראלי " , כתב אלקנה בצער על ניצול השואה והתקומם נגד — הנכונות להאמין שהעולם כולו נגדנו ואנחנו הקורבן הנצחי . [ ... ] ההיסטוריה והזיכרון הקיבוצי הם חלק בלתי נפרד מתרבותו של עם , אך אין , ואסור , לתת לעבר שליטה בקביעת עתידה של חברה ובגורלו של עם . עצם קיומה של הדמוקרטיה נתון בסכנה כאשר זיכרון קורבנות העבר משתתף כגורם פעיל בתהליך הדמוקרטי . מלחמת יום הכיפורים , המהפך של , ...  To the book