|
|
הזכות לכבוד נתונה לכל אדם באשר הוא אדם . שאלת הלאום , הגיל , המצב הבריאותי הגופני או הנפשי של אדם , תכונותיו האישיות , יכולתו של האדם לתקשר עם סביבתו ו / או כל הבחנה אחרת אינן רלוונטיות לעניין זכותו של כל אדם לכבוד . התנאי היחיד שההגנה החוקתית על כבוד האדם מציבה הוא היותו של האדם בן אנוש . במילים אחרות , הדרישה היחידה לשם הענקת ההגנה על כבוד האדם היא שיש סובייקט מוגן , בלא שום רלוונטיות לתכונותיו . אדם אינו יכול לאבד את זכותו לכבוד ואינו יכול לוותר עליה . בסעיף 3 לעיל תוארה המחלוקת בעניין אופיו הנורמטיבי של כבוד האדם . בנוגע למחלוקת זו יש לציין כי גם התומכים בגישה שכבוד האדם הוא ערך חוקתי אובייקטיבי , ולא זכות סובייקטיבית , טוענים כי לשם הגנה על הערך יש להגדיר תחילה מיהו המוגן על ידי ערך כבוד האדם , כלומר להגדיר את הסובייקט המוגן . אין חולק על כך שהזכות לכבוד האדם נתונה גם למוגבלים מבחינת חירותם המשפטית או האישית כגון קטינים , עצורים ואסירים ובעלי נכות נפשית . בשאלת השמירה על כבוד האדם של המוגבלים בנפשם עדיין יש כמה סוגיות בלתי פתורות . הואיל והמוגבלים בנפשם אינם יכולים לדאוג לצורכיהם ...
To the book |
|
|