״מי יספר ויתנה פרשת הצרות והעינויים שעברו על ראשי המהגרים בהיותם בנכר״ ( זלמן ליבוביץ׳ , מזכיר ״ועד ההגירה״ של גולי יפו בטבריה ) . מבוא לאחר מגפת 1912 בטבריה נעשה ניסיון להפיק לקחים ולהציע דרכים למניעת הישנותה . ד״ר יעקב ברגרט , רופא בטבריה , טען בקיץ 1914 כי אפשר לפתור את בעיות הצפיפות וההיגיינה של העיר על ידי הקמת פרבר על הר כנען ובית ספר בטבריה עצמה , שינחיל את יסודות ההיגיינה לילדים . ברגרט טען : ״הסברא כי המחלה חולירע באה ע״י מיקרובים המתפתחים במים ורפש איננה כבר מוזרה ומצחיקה כמו שהייתה בעיני הדור הזקן . דעות משובשות ואמונות תפלות , תולדות הבערות והפראות ישנן פה די והותר ומשמשות מקור לכל רע ופגע״ . בטבריה לא צלחו ניסיונות שנעשו לאחר מגפת הכולרה בשנת 1902 להקים שכונה יהודית מחוץ לחומות העיר בשל איסור השלטונות ועונייה של הקהילה הטבריינית גם יחד . ביטול החוק העות׳מאני שאסר על הרחבת העיר ומגפת הכולרה שפקדה את טבריה בשלהי 1912 הגבירו את המאמצים , בעיקר של הקהילה הספרדית בראשות הרב משה טולדנו , להקים שכונה עברית מדרום מערב לחומות העיר . תוכנן שהשכונה תהיה מרווחת ותשתמש במקורות מים עצמ...
To the book