פרק שמיני המושבות והתמודדותן עם מגפת הכולרה

מגפת הכולרה שהתפרצה בגליל התחתון באוקטובר 1902 קטעה את כל תוכניות ההתיישבות של ארבע המושבות החדשות שהיו בשלבי הקמה . העימות בין המתיישבים לשכניהם הערבים על זכויות עיבוד האדמות היה בשיאו , וביק״א חששו כי הפסד השנה עלול לפגוע בהתבססותן ואף בעצם קיומן של המושבות . תושבי אילניה הטילו הסגר על יישובם ומנעו כניסת זרים לחווה . למרות שהכולרה פגעה בכפרי הערבים באזור , הצליחו האיכרים ומנהל החווה , אליהו קראוזה , למנוע את התפרצות המגפה . ראשוני התושבים בכפר תבור היו איכרים מהמושבות זכרון יעקב וראש פינה שעלו על הקרקע באוקטובר 1901 בלי משפחותיהם , ונאלצו להתמודד עם מחסור חמור במים . עם התפרצות הכולרה , נותקו המתיישבים מיישובים אחרים — כפרי הסביבה , טבריה , נצרת וחיפה ואף לאילניה לא אפשרו להם להיכנס — כך שהם נותרו ללא אמצעי מחיה . איכרי כפר תבור לא יכלו אף להגיע אל טחנות הקמח , ולכן עזבו את היישוב וחזרו לראש פינה ולזכרון יעקב . שלושה מתיישבים נותרו בכפר תבור כדי לשמור על נקודת היישוב ולטפל בבהמות . שאר המתיישבים חזרו למושבה רק בדצמבר . 1902 הקמתה של יבנאל , שהייתה בשלביה הראשונים בסתיו , 1902 נפגעה א...  To the book