״ולעולם לא יהיה אדם בן חורין כל עוד תהיינה מגפות . ״ ספר זה סוקר תקופה של יותר מיובל שנים ועוסק בחקר התפתחות בריאות הציבור והרפואה בארץ דרך בחינת המאורעות שהתרחשו בתקופת מגפות הכולרה שפגעו בארץ . דרך המחקר משתקפים השינויים הרבים שעברה הארץ באותה תקופה . תחילתו של המחקר עם שובם של העות׳מאנים לשלוט בארץ במחצית המאה ה 19 וסופו בתחילת השלטון הבריטי בארץ . במשך תקופה זו גדל היישוב היהודי פי שישה והיישוב הערבי פי שניים , כפרים נהפכו לערים , הערים גדלו ברובן והוקמו מושבות חקלאיות . בעת מגפת הכולרה הראשונה שנסקרת בספר בשנת 1865 פעלו בארץ רק רופאים בודדים ובעת המגפה האחרונה קרוב למאה רופאים . בתחילת המחקר לא היה גורם המחלה ידוע ובסופו היה לרפואה מידע מדויק על החיידק מחולל המחלה , כחלק מהתפתחות מדע המיקרוביולוגיה ; כן התפתחו הטיפול הרפואי ודרכי המניעה . מגפות הכולרה השאירו את רישומן על מגוון תחומים בחיבור בין הממשל , הרפואה והחברה . אפידמיולוגיה — שילוב של מדע וחברה המילה אפידמיה מקורה ביוונית ופירושה המילולי ״על העם״ ; ההתייחסות בתקופה היוונית הקלסית הייתה בעיקר לתיאור המחלות בעידן שבו סימני ה...
To the book