|
|
ביום שני 16 ביולי , ביום ה 96 לנשיאותו של הארי טרומן , הוא התעורר כמנהגו בשעת בוקר מוקדמת . הוא מצא את עצמו במיטה צרה בבית זר על שפת אגם . על החלונות לא היו רשתות , ונחילי יתושים הציקו לו כל הלילה . הוא חלק את חדר האמבטיה עם ראש המטה שלו אדמירל ליהי , שחדרו היה בהמשך המסדרון . בסוויטה הנשיאותית בקומה השנייה היו חדר מגורים עם פסנתר כנף , חדר ארוחת בוקר ומשרד גדול שהוא יכול לצאת ממנו למרפסת העץ המשקיפה על האגם . כל הבית התלת קומתי היה מרוהט בטעם יקר אך מזעזע . נדמה ששום פריט אינו תואם את שאר הפריטים . כורסאות אר דקו הוצבו בשרירותיות לצד רהיטים כבדים מתקופת הבארוק . השטיחים הססגוניים התנגשו בציפויי הקיר הפרחוניים , שלא היה להם דבר עם וילונות הקטיפה הכהים . שולחן וכיסאות צרפתיים או בסגנון צ 'יפנדייל — אולי תערובת של שניהם — הוצבו בחדר האוכל שבקומת הקרקע לצד שידה בסגנון גרמני שמשקלה שתי טונות . טרומן קבע שהמקום כולו הוא סיוט של מעצב פנים . אך פרט ליתושים היה נוח למדי . בשעה שש וחצי יצא מהמיטה ואכל ארוחת בוקר . אחר כך סייר בסביבה והבחין במורת רוח שהבית הלבן של ברלין הוא צהוב ואדום מלוכלך . ...
To the book |
|
|