|
|
אמנון גלסנר כתיבה של פרק העוסק בפליאה , בדמיון וביצירתיות בחינוך היא מעשה אמיץ . כל ניסיון לארגן גוף ידע סביב המושגים והקשרים ביניהם עלול להגביל את מרחב האפשרויות להבנת המושגים ולשימוש בהם . גד אלכסנדר ( 2016 ) ניצב מול הסיכון ומתמודד אתו . מאמר התגובה מרחיב מעט את הרישא ואת הסיפא של הפרק . מכיוון הרישא ההרחבה מתייחסת לשאלה הכללית : מה חוסם , מעכב ומגביל פליאה , דמיון ויצירתיות ? המיקוד כאן הוא בהתבוננות על שלושה גורמי חסימה מרכזיים : גשטאלט , תהליך החברות ומערכת החינוך . מכיוון הסיפא ההרחבה דנה בנקודת המבט הערכית של חינוך לפליאה , לדמיון וליצירתיות ובתרומת השילוב של חשיבה יצירתית וחשיבה ביקורתית כפעולות של הרהור וערעור . נקודה אחרונה מציינת בקצרה ניסיונות פדגוגיים נוספים ללמידת עומק המאפשרים חינוך לפליאה , לדמיון וליצירתיות . סדר וארגון של מושגים עמומים המאמר שכתב אלכסנדר מתמודד עם האתגר ועם הסיכון שיש במיפוי ובארגון של מה שמראש יש במהותו ניגודיות דיאלקטית למיפוי או לארגון . הניסיון לארגן גוף ידע סביב פליאה , דמיון ויצירתיות עלול לגרוע ממשמעותם וממהותם ולהגביל את החופש שהם זקוקים לו ....
To the book |
|
|