הנרי אונגר נפתח באבחון : אנו חיים בעידן של אנאלפביתים מזן חדש . אני מכנה אותם נאו - אנאלפביתים . האנאלפביתים לא ידעו לפענח אותיות ולכן לא יכלו לקרוא ; הנאו - אנאלפביתים מפענחים אותיות אך אינם רוצים לקרוא . את הקודמים היה אפשר ללמד , ואילו לחדשים אין מרפא . מדוע ? משום ששפתם הידרדרה להמהומים כגון " אחלה " , " בסה " ו " סבבה " ; משום שאולפו להכיר את סביבתם באמצעות " אייטמים " טלוויזיוניים שבהם מציגים " עולם ומלואו " בתמונות ספורות ; משום שתקשורת ההמונים כמעט כולה חזותית ( חזרנו למימיקה של איש המערות ); משום שמערכת החינוך אינה מסוגלת לאלץ את חניכיה להתמודדות הקוגניטיבית הכרוכה בטקסטים מורכבים ועוד . אגב , גם אנשי הטלוויזיה - קריינים , מנחים , כותבים - שמפלצת הרייטינג מאיימת עליהם , מרדדים את לשונם ואת מחשבותיהם לרמה של צופיהם הנחותים ביותר . אני מפציר בכם : הכירו בעובדה שרוב תלמידינו לא קראו ולא יקראו את אנה קרנינה או את האחים קרמזוב , ואף לא את מלכוד ; 22 למעשה , כל אחד מספרים אלה מקיף יותר עמודים מכפי שרובם יקראו במרוצת חייהם . אמנם פה ושם עדיין פועלת תכנית " מוגברת " ללימודי ספרות , שב...
To the book