אסתר יוגב מבקרי הוראת ההיסטוריה בישראל טוענים כי מרבית תלמידי בית הספר העל - יסודי אינם רוכשים יסודות של חשיבה היסטורית ראויה , והמידע ההיסטורי הרב שקיבלו בשיעורי ההיסטוריה נשכח מיד לאחר בחינות הבגרות . ההוראה מתמקדת בדרך כלל בהצגת מערך מוגדר של טקסטים קנוניים , תיאורי אירועים , אישים , מקומות ותאריכים ללא סימני שאלה . התלמיד נתפס ככלי ריק שיש למלאו במידע היסטורי , ובהתאם להיגיון זה הוא נבחן ומוערך על פי יכולתו לשנן ולהפגין את בקיאותו . בכיתות הגבוהות סד הבגרות ומספר השעות המצומצם כובלים את צעדי המורים עוד יותר . אפילו הטובים שבהם אינם מצליחים להשתהות על הקשר ההכרחי שבין ידע היסטורי , הבנה היסטורית והקניית משמעות להיסטוריה . במילים אחרות , הם אינם מצליחים ללמד את תלמידיהם חשיבה היסטורית . במסגרת מאמר זה אנסה לזהות גורמים שבגינם הוראת ההיסטוריה אינה צולחת וכמו כן להציע פדגוגיה ראויה שתוכל להתמודד עם הצורך בפיתוח חשיבה היסטורית בקרב מתבגרים . קשיים עקרוניים להלן ארבעה קשיים עקרוניים הניצבים לפני המורים והמורות להיסטוריה . הפרדה בין ההווה לעבר : טיפוח חשיבה היסטורית בקרב לומדים הוא נושא ר...
To the book