אני מהלך במסדרונות האוניברסיטה העברית בהר הצופים ומגיע לכיכר פנימית מרכזית שם תלויות בגאווה תמונותיהם של זוכי פרס נובל מקרב סגל האוניברסיטה או בוגריה . רוב הזוכים מתחום מדעי הטבע והמדעים המדויקים , אבל עיני צדה את תמונתו של דניאל כהנמן , שמחקריו רלוונטיים בעיניי לתחום החינוך . כהנמן לא חקר אנשי חינוך , ואת פרס הנובל קיבל על חקר כלכלנים דווקא . מחקריו מלמדים כי החלטות שבני אדם מקבלים , אף אלה שנראה שהתקבלו בשיקול דעת ובמודעות מלאה , הן דווקא תולדה של תהליכים אינטואיטיביים בלתי מודעים . לטענתו ולטענת חוקרים רבים מוחנו מפעיל שני תהליכי חשיבה : האחד אטי , רציונלי ומודע ; והאחר מהיר , אינטואיטיבי ושתוק . רוב פעילויות החשיבה שלנו הן דווקא מהירות ואינטואיטיביות ( ובתור שכאלה במקרים רבים מוטעות ) . כהנמן כאמור לא חקר מורים . אלו שאת דרכי חשיבתם ואת תהליך קבלת ההחלטות שלהם הוא חקר , כמו כלכלנים ופסיכולוגים , עוסקים בתחומים שלכאורה יש בהם זמן לקבל החלטות שקולות ורציונליות , בוודאי יותר ממורים שמנהלים שיעור , שמטבעו זורם במהירות וספק אם יש להם זמן לעצור ולחשוב באופן רפלקטיבי ומודע . ובכל זאת , אף...
To the book