|
|
שיחה שהתקיימה בשנה החמישית למחקר , היא השנה הראשונה להוראה מלאה בבית הספר , לאחר סיום ארבע שנות לימודי ההכשרה : כנרת : ( נראית מדוכאת מאוד ומזילה דמעה ) טוב אני קצת מלקה את עצמי . זה בעיקר חוויה של כישלון . יש הרבה מתח בכיתה וביחס של התלמידים אליי ( שתיקת מועקה ) , זהו . מראיינת : את מרגישה שיש איזשהו סיפוק בעבודה אתם ? כנרת : לא . מראיינת : זה כואב מדיי ? כנרת : זה מדכא אותי . אין לי מה ... אין לי כוח לזה , זה ממש רע ... מראיינת : כי זו הנקודה שבה החלום נשבר ? כנרת : לא . אין לי שום חלום . פשוט לא כיף לי להגיע לבית ספר . אני גם לא הייתי עוזבת את הכיתה כי עדיין יש לי איזה מן רצון להצליח אתה , פשוט נורא - נורא קשה לי ... מראיינת : אז את רוצה להיות מורה ולנסות את זה עוד כמה שנים ? כנרת : לא יודעת מה אני רוצה . זה נותן , אני יודעת שיש בזה משהו שנותן סיפוק יותר מלמכור גלידה , אבל בדיוק - בדיוק באותו מינון זה נותן המון סבל , זה ממש גורם לי סבל . אני לא יודעת , אני כבר לא יודעת ... זה ערער לי את הביטחון ( שותקת ) . כל העוסקים בהכשרת מורים ובהתפתחות המקצועית של מורים שמעו שיחה כזאת . מן המפור...
To the book |
|
|