|
|
" אני לא זוכרת אותם , לא זוכרת שם של אף מורה , הדחקה טוטלית . לא זוכרת שיעורים , לא השאירו לי כלום . לא חוויתי חוויות לימודיות . נשמע עצוב . אני חושבת שלימודים ובית הספר הם עדיין מטען מאוד - מאוד שלילי אצלי . אני חושבת שמערכת החינוך היא קלוקלת מיסודה״ . בדברים נוקבים אלו סיכמה אורית את חוויותיה מבית הספר . אורית העידה כי במהלך לימודיה בתיכון עברה בית ספר בתקווה למצוא את השינוי שייחלה לו , אבל התברר כי המעבר לא שינה את התרשמותה השלילית . לתכנית רביבים הגיעה אורית חדורת תקווה ותעוזה לשינוי מוחלט , ונראה כי לדעתה יש לחולל מהפך בבית הספר ולהופכו למוסד חינוכי שמנחיל ערכים יהודיים ואינו מסתפק בהעברה משמימה של תוכני דעת . אני קורא את דבריה של אורית ונזכר בעצמי ערב כניסתי לתהליך ההכשרה . כמעט שיכולתי לחזור על דבריה , מילה במילה . אני יכול להעיד על עצמי ששנאתי את בית הספר . אף שהכיתות הראשונות של בית הספר היסודי עוד זכורות לי כמשהו נסבל , עם השנים נעשתה החוויה נסבלת פחות ופחות . לא יכולתי לשאת את הדרישה לקלוט ידע , לשנן ולשפוך אותו במבחן ; זו הייתה תדמיתו של בית הספר בעיניי . לפעמים מצאתי נחמה ...
To the book |
|
|