|
|
עוזי מלמד פדגוגיה ‘ מסורתית׳ ופדגוגיה ‘ חדשנית׳ במאתיים השנים האחרונות שולט בכיתה סגנון ההוראה שעיקר עניינו העברת מידע ממקורות ‘ מהימנים׳ אל מאגר המידע במוחו של התלמיד . לשם הוראה זו נבנו לפרטי פרטים תכניות לימודים הכוללות מידע , אשר מי שתכנן אותן סבור שאי אפשר בלעדיו . ‘ חומר הלימוד׳ , שכל בן - תרבות חייב לשננו , ערוך כתורה סדורה ויש בו תשובות לכל שאלה , גם כזו שאיש בכיתה לא חשב לשאול . כלי הערכה בודקים עד כמה התלמיד זוכר את הנדרש ממנו לשנן ובאיזו מידה הוא ‘ מבין׳ ויודע להשיב על שאלות , שהתשובות להן כבר נכתבו , או לפחות נרמזו , בספר הלימוד . השיטות הדידקטיות הנובעות מן הפדגוגיה הזו , שמקובל לכנותה ‘ מסורתית׳ , יעילות מאוד בהקניית ידע מובנה , ערוך ומוכן מראש . אולם , כדי להכשיר את תלמידינו ולפתח בהם את כישורי המאה ה - , 21 לא די להסתמך על הפדגוגיה המסורתית , המשמשת כדרך הוראה עיקרית עד היום . יש צורך באסטרטגיות הוראה אחרות שנועדו לפתח אצל התלמידים כישורים של טיפול במידע מרובה , בלתי מבוקר , רב - רבדים ורב - משמעויות , חשיבה רב - כיוונית , יצירתיות ויכולת המצאה . זאת ועוד , אין בפדגוגיה...
To the book |
|
|