ראשית

עוזי מלמד ספרים שנכתבים על חינוך עוסקים בסקירת העבר ובהבחנה בין ראוי לשגוי , או בניתוח ביקורתי של המצוי , או במחשבות על הרצוי , או בתחזיות על הצפוי . הספר הזה אינו בוחן את העבר , אינו מעריך את המצוי לטוב או לרע ואינו מנסה להתוות או לחזות את העתיד ( עתיד שמדברים בו ומצפים לו כבר שנים ועדיין הוא מבושש לבוא ) . הספר גם אינו מתיימר לעסוק בחינוך במשמעותו הרחבה . תכליתו אחת : להתמקד במעשה ההוראה והלמידה ולהציג קשת של ‘ פדגוגיות חדשניות׳ ( שכלל אינן חדשות ) המתאפשרות בעקבות התפתחותן המהירה של טכנולוגיות המידע והתפשטותן . ספרים שנכתבים כיום על טכנולוגיה עוסקים בעולם המתפתח במהירות , בשינויים מרתקים , בחידושים שרודפים חידושים . ספרים כאלה הופכים תוך זמן קצר לבלתי מעודכנים . הספר הזה אינו עוסק בטכנולוגיה , אלא בערך המוסף שטכנולוגיות המידע והתקשורת יכולות לתרום להוראה וללמידה . הואיל והתייחסנו לטכנולוגיה כאמצעי לשיפור , לייעול ולגיוון הלמידה , פרקי הספר אינם מסודרים לפי סוגי טכנולוגיות , אלא לפי אסטרטגיות שונות של הוראה ולמידה . האסטרטגיות הללו עומדות ותעמודנה בעינן אפילו אם הטכנולוגיות יוסיפו לה...  To the book