בין הספר ״ללא גורל״ למחזה ״קסטנר״

הקורא המתעניין בסוגה הספרותית של סיפורת השואה צריך לדעת כי נושא השואה מקבע את אופן קריאת הטקסט , בין אם הוא ספרותי , היסטורי או תיעודי . הנמען המובלע ( הקורא המשוער ) מביא עמו את נקודת התצפית שלו ומאלץ את היוצר להתמודד הן עם הגרעין המיתי של הנושא והן עם עלילת - העל המוכרת לקורא . דבר זה מכביד על היוצר ומצמצם את חירותו . על חירות זו נלחם אימרה קרטס בסיום המיוחד של ספרו , הקורא תיגר הן על התפיסה המרטירולוגית של השואה והן על האמירה הנדושה שהשואה הסתיימה עם השחרור , בתום מלחמת העולם השנייה . קרטס מתעקש להמחיש בסיום יצירתו כי מבחינת הניצולים השואה לא הסתיימה עם השחרור אלא נמשכה גם אחריו . טענה זו מעלה גם לרנר במחזהו קסטנר , המסתיים באפילוג של קסטנר אחר הירצחו בתל - אביב , ב - . 1957 ברור שטענת היוצרים איננה היסטורית גרידא אלא פילוסופית - ספרותית - מוסרית . בעבור ההיסטוריון , אירוע מתחיל ומסתיים בזמן מדויק , ובתיעוד יש תאריכים , מספרים , מקומות ושמות מדויקים , ואילו עדות יכולה “ לשחק״ עם הזמן ולהתחיל סיפור מהסוף להתחלה . כך למשל עשה דנילו קיש בספרו שעון חול ( , ( 1994 המגולל את שואת יהודי וי...  To the book