בין ספרות השואה להיסטוריה של השואה

הספר ללא גורל מגולל את סיפורו של נער , ג ' ורקה , ששרד את השואה ומספר בגוף ראשון , אחרי השחרור ב - , 1945 את האירועים שחווה , את הדמויות שפגש ואת הנופים שראה — מנקודת מבטו האישית . זיכרונותיו האישיים , דרך ייסוריו והישרדותו , עוברים מהזיכרון הפרטי לזיכרון הקיבוצי של הקורא , בתיווכה הספרותי של הסוגה ההיסטורית הייחודית , ספרות השואה . את הספר כתבה בהונגרית אימרה קרטס בשנת . 1975 מרים אלגזי תרגמה אותו לעברית , והוא הגיע אל הקורא העברי בשנת , 1994 כלומר בחלוף 19 שנים . בשנים אלה נוסף ידע רב על שואת יהודי הונגריה , שכל העיסוק בה בארץ בשנות השבעים היה בהקשר הציוני , בדיונים ובמריבות בין פלגים שונים של מפלגות שונות . גורל הפרט נדחק לשולי השיח , וסוגיות בעלות אופי מפלגתי תפסו את מרכז הבמה . כך גם הדיון בפרשת קסטנר הואר רק באור אחד — מגמתי ומפלגתי . הדים מאוחרים לפרשה עגומה זו גוועו בשולי השיח ובמריבות בין מפא " י , התנועה הקיבוצית ( שחנה סנש השתייכה אליה ) , ופעילים בוועדת ההצלה בבודפשט שעלו ארצה , ובתוך הצורך לבנות את המיתוס של " אחיי גיבורי התהילה " . רק אחרי עיבוד הלקחים והטראומות של מלחמת ...  To the book