|
|
הסיפור הוא סוגה עתיקת - יומין שלתוכה גדלים הילדים בתרבויות רבות בעולם . הסיפור משמש לצורכי לימוד , דת , בידור וכן לצורכי ריפוי ויצירה ( יאנג , ; 2011 פלד וולדן , ; 1997 צורן , Alvarez , 2011 ; Brockmeieret al ,. 2002 ; ; 2000 . ( Bruner , 1986 ; Schank , 1998 הסיפור הוא מעין " מובן מאליו " של התרבות האנושית , הנטוע בטבעיות בלתי - מעוררת כמעט . יעדיו החברתיים והתרבותיים של הסיפור רחבים ומגוונים , ובהתאם לכך גם עיצובו האסתטי . הטבעיות המפתה של הסיפור , היותו תמיד בהישג יד , מאפשרים לנו להתערסל למנגינת עלילתו ( צורן , 2000 ) ולהפעיל ללא דעת את המנגנון התרבותי האוטומטי שבזכותו הסיפור " עובד " ומשפיע . וכך , רצף של אירועים מתקבלים כנותני ביטוי , ברמה משתנה של שקיפות , לאמירה ייחודית של הכותב או של הדובר . הטבעיות היא זו המזמינה העלאת שאלות ביחס למוסכמות המשתנות המאפשרות את קיומה של האמירה , שהרי סיפור מעשה או סיפור בלשי או סיפור על חייו של הצייר פיקאסו מפעילים כל אחד מוסכמות משלו ; ועם זאת , כולם אומרים לנו " משהו" על בני האדם , על היכולת לגלות אמת , על הסדר החברתי , על חיי הרגש , על מסתורי...
To the book |
|
|