מתוך אלנבי, גדי טאוב

זה בא משום מקום . זה היה שם . הוא לא שם לב וזה היה שם : ההחלטה ללכת . זה היה ברור פתאום . היא מצצה לעידו . לפחות . אולי הזדיינה עם עידו . בחדר ליד . הוא קם . נעים בגוף . לא מאופס . הוא נעל את הנעליים , שרך . הוא השתדל להיות בשקט . סגר את המכנסיים . לבש את הז ' קט . הלך לדלת על קצות האצבעות . פתח אותה בשקט . סגר בזהירות . ירד את המדרגות בזוגות . בחוץ . מרץ . הפתיע אותו . הליכה מהירה . הכאב היה קהה . הוא יותר ידע מהרגיש . הוא נעצר . הוא חשב רגע . הוא הוציא את הטלפון מהכיס . כיבה אותו . מרוצה . הדבר הנכון . הוא לא חשב לאן ללכת . הביתה לא . לדאנסבר לא . שלא תמצא אותו . אם היא תחפש . הוא הלך . כפות הרגליים נחתו על המדרכה , כבדות . זה לא עצר את התנופה . הוא הרגיש את הזיעה מתייבשת על העורף . הוא הלך . הלך עד רחוב הרצל . פנה שמאלה לכיוון מגדל שלום . הלך עד רוטשילד . רוטשילד עד דיזנגוף . עד גורדון . לירקון . דרומה למעלה באלנבי . הוא ידע פתאום . התחנה המרכזית הישנה . כספומט . הוציא אלף . מרץ . חזרה לרוטשילד . הוא חצה משד " ל , עבר ליד הדואר , נכנס לרחובות של התחנה מלמעלה , למדרחוב . כמה מכונים ....  To the book