ממכתביו של חייקל לונסקי ניבטת השקפת עולם שגיבש לעצמו על סמך ניסיון חייו ושאיפותיו . זו גישה המורכבת מעמדתו כלפי חשיבות התיעוד ולמידת ההיסטוריה הפרטית שלו בתוך ההיסטוריה החברתית . בגיל עשרים ואחד כתב לארוסתו : הנה תקופה חדשה החלה כעת לצמוח בחיינו , ע " כ צריכים אנחנו לעשות חשבון של תקופתינו הקודמות , את הימים העוברים , והשנים החולפות , צריכים אנחנו להעלות על הגליון לבל נשכחם , צריכים אנחנו , להביט כמו בראי ולצלמן היטב את עצמינו , מכל התקופות והזמנים . ההתחלפות וההשתנות , הדעות והמחשבות , השאיפות וההתנגשות , ההתפתחות וההפסקות את כל צריכים אנחנו לצלמן , גם המקרים והמאורעות , הצרות והפגעים , במלה אחת , עם כל הקוים והשטוטים [ ככל הנראה שרטוטים ] , ואז כמדומה לי תצא בכלל הסטוריה אחת לשנינו , כי ע " כ גם רוח אחד לשנינו , גם " הכתב והמכתב " אשר בו נראה חזות הכל , ג " כ אחד הוא לנו , במלה אחת , הזמן הטביע חותם אחד על שנינו , שנינו אנחנו עייפים ויגעים , מתגרת חצי הזמן אשר נחתו בנו , לכן , שאיפתנו האחת הגדולה היא רק לחיות בשלום ושלוה , וזהו החיים המאשרים , החיים המזהירים בשלל צבעים , המרחפים תמיד...
To the book