|
|
" אמא הבטיחה שהבדיקה שלך לא מכאיבה " . אופק אחוזה בין זרועותיה של רונית וכשהיא מציצה בי אני מבחינה בדמעות זולגות על לחייה ובנזלת המטפטפת מאפה . רונית מורידה אותה בעדינות מידיה . אני יורדת על ברכיי אל השטיח הפרוש בחדר , מנסה להתאים את עצמי לגובהה של הקטנטנה . " אמא שלך צודקת . הבדיקה שלי באמת לא מכאיבה . כאן בחדר יש משחקים , דפים וצבעים , ואנחנו נשחק , נצייר ונדבר . רוצה לשחק ? את יכולה לבחור במשחק שתרצי ורק אם תסכימי אמא ואני נשחק יחד איתך " . " אמא הבטיחה שהיא לא הולכת " . " בטח שהיא לא הולכת " . אני פונה לרונית ואומרת : " אמא , את לא הולכת , אנחנו צריכות אותך פה יחד אתנו " . אופק נכנסת תחת סינר דמיוני העטוף על גופה של אמה . היא מנגבת את אפה בשרוול ומגניבה אליי עיניים מכווצות . נדמה לי שעיניה שואלות האם יכול להיות שהאישה הלא מוכרת הזאת תאפשר לה לבחור מה יקרה בבדיקה . הבדיקה הזאת שונה מבדיקות שאופק עברה עד היום . היא מתיישבת על השטיח . נדמה לי שהיא מחליטה לתת בי אמון . אולם ליתר ביטחון היא מתיישבת רחוק ממני , מושכת את ידה של רונית להיצמד לגופה . על השטיח פזורות מכוניות ובובות רכות . בי...
To the book |
|
|