|
|
" ואתה כל הזמן אומר לה ' למה תשעים ולא מאה ' . עד שהתחתנתי " , היא חותכת בחדות את הוויכוח , " שרון הייתה בעיקר עם אמא שלי . אמא שלי נפטרה כששרון הייתה בת שתים עשרה ומאז היא עצובה " . אני אומרת לשרון : " כמה פרידות עברת , שרון " , אבל כאשר אני מסובבת את ראשי להביט בעיניה היא כבר השפילה את פניה אל השטיח . אני רוצה להקל עליה ומשום כך אני פונה ממנה לעמוס ויעל ושואלת : " ספרו לי בבקשה על המשפחה ועל חיי היום יום שלכם " . יעל משיבה לי : " אנחנו חוזרים הביתה בשעות הערב , בדרך כלל בשבע . סינתיה המטפלת של הילדים נמצאת איתם משעות הצהריים עד שאנו חוזרים מהעבודה . האמת ? כשאני חוזרת אני גמורה וחסרת סבלנות . אני מתקתקת ארוחת ערב , רוחצת את הקטן ומשכיבה אותו לישון . לעתים קרובות אני נרדמת לידו " . שרון נאלמת בחדר ולכן בשלב זה אני מבקשת מיעל ומעמוס לצאת ולהשאיר אותנו לבד . היא ברונטית וכשהיא מביטה לראשונה בעיניי אני מבחינה באישוניה הרחבים בצבע שחור מט . " מה את אוהבת לעשות , שרון ? " . " לכתוב שירים " . " אפשר לקרוא אחד מהם ? " . " כן " . היא פותחת את תיבת הדואר האלקטרוני במכשיר האייפון הלבן המכוסה מג...
To the book |
|
|