הרס

העיר הייתה הרוסה . בבתים ההרוסים נפערו חדרים בקומות שנפגעו בהפצצות . רהיטים עוד עמדו בחדרים הפעורים . פה ושם עמדה כורסה שלמה לצד מנורת קריאה מיותמת . הרחובות היו מכוסים בשברי אבנים ובקירות הרוסים . הצמרות של עצי התרזה היו קרועות ובדים תלושים השתרבבו מבין החורבות . דממה עמוקה , דממת מוות , עמדה ברחובות החסומים . קבוצות קטנות של אנשים היו פזורות לאורך השדרה . שדרת אונטר דן לינדן , השדרה המפוארת שבקצה ניצב בעבר שער ברנדנבורג , הייתה מכוסה כולה בשברי השער הגדול . אנשים פינו את החורבות בידיהם החשופות . הלמוט היה רק בן חמש עשרה כאשר העיר הופצצה . הוא עבד עכשיו ברחובות עם אנשים שלא הכיר . הדירה של משפחתו נמחקה , ומאום לא נותר . הוריו נעלמו והלמוט לא ידע מה עלה בגורלם . כשירד הלילה מצא מחסה בדירה עזובה בבניין שעוד עמד על תלו , בלי חשמל ובלי מים זורמים , שם התמוטט מעייפות וישן שינה עמוקה . בבקרים חזר לרחובות ולפינוי החורבות . בבית תמחוי שנפתח ברחוב שכן לגם מרק חם . מרק הכרוב היה דליל והוא היה רעב . לפני המלחמה הלמוט הלך לגימנסיה , לריאל גימנזיום המפורסם של ברלין . משפחתו הייתה ענייה , אבל הלמוט...  To the book