נס הרוח

בין מדבר גובי השומם לרכס הרי החנטי בצפון משתרעות הערבות ; הערבות הירוקות בקיצים הגשומים . במרחבי הערבות העצומות נודדים הרועים בעקבות עדרי הצאן וסוסי הטאח ' י הקטנים המחפשים אחר מרעה . מזג האוויר בערבות יכול להיות נעים ורך , אבל הוא יכול להתהפך בחטף . הערבה היא ארץ של קצוות , המאלצת את בני האדם ואת בעלי החיים להתמודד ללא הרף עם אתגרי האקלים הקיצוניים . המונגולים אומרים כי בהרים יכול אדם לחוות את ארבע העונות ביום אחד ; שאפילו בחודש מאי עלול הסוס לשקוע בשלולית שלג , עד שרק ראשו יבצבץ ממנה בקושי . בערבה הקשה הזו , על גדות נהר האונון , נולד תינוק שלא קיבל שם . הוא נולד בשנת הסוס על פי הלוח הסיני , חודשיים אחרי שאחיו הבכור יצא עם הרועים מן הגר המשפחתי ולא חזר . האב התקין נס רוח בפתח הגר . הנשים הזקנות יצאו והביטו בנס הרוח , בשערות הזנב השחורות שנלקחו מסוסו של האח שלא חזר . שעה ארוכה הסתכלו , מתאמצות לפענח איזה שם ייתנו לתינוק על פי מעופן של השערות . אבל למרות שנשבה רוח חזקה , נס הרוח לא זע . שערות הסוס היו שמוטות ולא נעו . בפנים חתומות בישרו הזקנות ליולדת שעדיין אין שם לתינוק , שנס הרוח עדיי...  To the book