קרחון

אמרה וליטפה באצבעות חומות ויפות את לחיהּ הוורדרדה של הקטנה שלהם . הליטוף היה בהיסח הדעת ועיניה של האישה נדדו למרחקים , כמהות אל ארצה , ארץ השלג הנצחי . אחר כך נתנה לו את התינוקת . באותו לילה שמע את חריקת השלשלאות כשהורידה את סירת ההצלה למים . הוא התהפך על הדרגש הצר בירכתיים והתאמץ לשוב ולהירדם . הוא ידע שהיא אינה רוצה להיפרד . כשעלה אור ראשון הייתה הסירה כתם על פני הים הנורא , והוא ידע שהיא החליטה לחזור לשם , אל ארץ השלג הלבן שמעבר למצר . זה קרה לפני קיצים רבים . הנערה גדלה והוא סיפר לה על האישה . סיפר על שערה המבריק , על השד החם , על הפטמה החומה , התפוחה מחלב , סיפר על קרחון המעבר הכחול ועל ארץ השלג העצומה שמאחוריו . הוא סיפר על כלבי הים השרועים על החוף המנוקד בקרח , על הלווייתנים הענקיים החובטים בעוצמה במים , עולים אל פני הים בסילוני קיטור אדירים . הוא סיפר על המזחלות הרתומות לכלבי ההאסקי בעלי עיני הטורקיז השקופות ; על הסלמון שהאינואיט תולים לייבוש בקיצים הקצרים , כשהם מכינים מחסני מזון לחורפים הקשים שבהם השמש אינה זורחת . כשמלאו לה שתים עשרה שנים , כשהגעגועים לאישה התעצמו , צייד את ...  To the book