הזמנים השתנו

עשרה דובים ישב בפתח הטיפי העשוי קורות עץ ויריעות עור תאו מעובד . היה קיץ , השמש להטה , אבל לעשרה דובים היה קר . הוא ישב בפתח הטיפי עטוף בפרוות דוב שעירה , והידק את הפרווה החמה לכתפיו הכואבות בעודו יונק מהמקטרת , מתאמץ להפיח בה את האש שכבתה . הוא צפה בנערים המשחקים בכדור , התבונן בגופים הצעירים , הגמישים , הנוצצים מזיעה . הנערים התרוצצו בלהט אחרי הכדור , ועשרה דובים נזכר בימים המתוקים שבהם גם הוא התרוצץ כמותם : הוא היה עט , דוחף ומסתער , מתאמץ לחטוף את הכדור העשוי עורות תאו עבים . עשרה דובים זקן . בעבר היה לוחם נועז , אחד הלוחמים האמיצים והמכובדים של הקומנצ ' י . בעבר הנהיג את חבורת הלוחמים בפשיטות נועזות על כפרי הלקוטה , לכד סוסים ולקח שבויים . הוא הנהיג את אנשי החבורה שלו במסעות נקם בחיוורי הפנים ובמסעות ציד התאו והאיילים . קרקפות אויבים רבות היו תלויות בטיפי שלו . פרוות שינה מעורות הדובים שהרג ריפדו את רצפת הטיפי שלו , והקסדה המקורננת שלו , מעוטרת בקרני התאו הגדול שצד , התנוססה על ראשו כשיצא בנתיב המלחמה . כמה מפואר ומכובד הוא היה בפניו הצבועות בשחור , בקסדה המקורננת שלראשו ובמחרוזת ...  To the book