לב קר

היה חורף קשה . האינדיאנים במחנה החורף קפאו מקור . באחד מאוהלי הטיפי כרעה אישה צעירה ללדת . האש שבערה תחת חור הבישול האירה את החשכה והרוח שרקה והצליפה על יריעות העור של הטיפי . גשם קפוא חורר במחטים של קרח את היריעות . קולות הרוח והגשם התערבבו ברחש האש , ששלהבתה עלתה וירדה ברוח הפרצים שחדרה לטיפי הקפוא , והתמזגו באנקות היולדת ובזמרתן החדגונית של הזקנות . את התינוק שנולד מיהרו להצמיד לגופה , מתחת לפרוות השינה המיוזעת . האם הצמידה את התינוק לגופה ולשדה והתכרבלה אתו בפרוות , מנסה לשמור על חום גופו , מנסה בכל כוחה לחמם אותו . החורף הקפוא פינה את מקומו לאביב חיוור . התינוק שרד . אצבעותיו העדינות היו כחלחלות ושפתיו חיוורות . הוא שרד את שנתו הראשונה . כשהגיע קיץ חמים והשבט עמד לצאת לנדודיו בעקבות עדרי הביזון , נתן לו ראש השבט שם . הם קראו לו " לב קר " . לב קר הגיע לפרקו . הוריו הביאו לו אישה . האישה הייתה בתו של לוחם מכובד והביאה אתה שמיכות ארוגות בסמלי המשפחה , פרוות שינה חמימות , סירי חרס ומוקסינים רקומים בחרוזי טורקיז שהכינה לו . האישה היטיבה לבשל ולתפור . היא ניחנה בזריזות כפיים . לקופסאות ...  To the book