הצייר

בבוקר קיץ כחול הגיע זר לכפר נידח בחבל יונאן . שנים לא הגיע לשם אורח ותושבי הכפר התקהלו סביבו בסקרנות מהולה בחשד . הזר הוציא מתרמילו מגילה של נייר אורז , קסת דיו ומכחולים . במשך רגע ארוך התבונן בפגודת העץ הקטנה וצייר במהירות ובדייקנות , בקו מתמשך אחד , את הפגודה על רקע ההרים שמאחור . תושבי הכפר צפו בו מרותקים . כל פרט ופרט בציור צויר בדייקנות ועבודת המכחול שלו הייתה מושלמת . שעה ארוכה הביטו בציור , עיניהם נודדות מן הפגודה וההרים אל אלה שבציור , משוות ביניהם . האורח סיפר שהגיע ממחוז מרוחק , שהלך בדרכים במשך שבועות ארוכים . שמעו של המרפא השוכן כאן בכפר הגיע לאוזניו . מאחר שהמרפא נודע ברחבי החבל כמי שאין לו מתחרים בתחום אבחון התחלואים ובהתאמתן המדוקדקת של התרופות המסורתיות , הוא מבקש להתלמד אצלו ולשרת אותו כשוליה . האורח אמר שהוא עצמו איש דק הבחנה , וכפי שראו כולם , הוא יודע לדקדק בפרטי הפרטים . אין לו ספק שאם יתקבל כתלמיד ושוליה , המרפא יהיה שבע רצון משירותו וימצא בו תלמיד חרוץ ומחויב . בין התושבים הנקהלים עמד גם המרפא . גם הוא עקב בהתפעלות אחר משיכות המכחול הבוטחות והמיומנות . אלא שלא כש...  To the book