כמו השומע , גם המספר עומד על מפתן משלו , בגישוש ובחיפוש מייסר . המספר שרוי בסכנה ליפול למלכודת : הוא עלול לקחת על עצמו תפקיד מכוון מדי , לפתות את המטופל בסיפור כוזב , שיחבור למחלתו של המטופל מבלי לרפאה . המטפל המספר צריך תמיד " להידבק" במחלתו של המטופל כדי להבריא יחד אתו ; גם המטפל המספר צריך לשאוף , להתייאש ושוב לשאוף . עבור המטפל הכותב את סיפור הריפוי , ניסוח הסיפור מהווה אפשרות לבוא במגע עם חוסר אונים , עם אי ידיעה , עם חוסר אפשרות להסביר או לפרש . סיפור הריפוי מציף את האיכויות המרחביות של הפנטזיה הלא מודעת ( בולס , . ( 2000 כתיבת הסיפור נותנת למטפל הכותב ( או למספר הבוחר סיפור ממקור חיצוני ) מידע על המתרחש בקשר הטיפולי . הסיפור המובא מבקש לעצב את רכיבי הביתא שלא ניתנים לחשיבה ולעיכול ולהופכם לרכיבים נפשיים נגישים . הסיפור משלב בין היכולת לזהות את הפנטזיות הלא מודעות ולשיים אותן לבין יצירה של דימוי ; כך נוצרת " סצינה של הפסיכה " , המאפשרת התנעה של תהליך נפשי . הסיפור מאפשר להעלות פנטזיות , רגשות וסצנות מן העולם הפנימי הכסוי , דימויים , דחפים , אובייקטים מופנמים , חרדות וקונפליקטים ב...
To the book