בחירה או כתיבה של סיפור ריפוי עבור קבוצה טיפולית היא סוגיה מובחנת , הדורשת שיקולים נוספים מעבר לאלה הרלוונטיים לטיפול הפרטני . ההקשר החברתי תרבותי הוא מרכיב חשוב בתהליך הטיפולי בכלל , ובטיפול הקבוצתי בפרט . הדיון והחשיבה המשותפת בקבוצה הם מרכיבים חשובים הנעדרים מהמפגש הפרטני . המפגש הקבוצתי מאפשר השמעה של דעות מגוונות והקשבה לקולות שונים , ובכך מסייע בפיתוח היכולת להכיל שונות מבלי לשפוט או לדחות את השונה . מפגש עם סיפור ריפוי בקבוצת טיפול בסיפור מאפשר הבניה של נרטיב קבוצתי קולקטיבי , שכן בקבוצה נוצרת תרבות משלה . בקבוצה טיפולית ניתן להבחין בתנודה מתמדת בין תקיפה של הסיפור , הדיפה , אי הבנה ודחייה ( הגנות ופחדים ) לבין היווצרות הדרגתית של התקרבות , הבנה והכלה . לדברי ביון ( , ( 171 - 170 : 2003 מתוך התנודה המתמדת שבין העמדה הסכיזו פרנואידית לדפרסיבית , על מכלול החרדות וההגנות הכרוכות בתנודה זו , נוצר " אפרטוס ליצירת מחשבות " . ההקשרים המתפתחים תדיר בין העמדות והתנועה ביניהם – יחד עם " היכולת הנגטיבית " , משהת המשמעות , והתנועה בינה לבין " העובדה הנבחרת " , מקנת המשמעות – הם המקומות שבהם...
To the book