שמיים גבוהים

היא יושבת ליד מיטת בתה בת השתים עשרה , שסובלת מאיזו מחלה לא ברורה . נזרקו שמות לחלל , חלקם מדאיגים מאוד , חלקם רק קצת , ובינתיים אין איש יודע במה היא חולה באמת . והיא , שכבר למדה על בשרה שדאגה היא עבודה זרה , לומדת כעת את ברכתה של מנהיגות . פתאום היא מבינה מה זה אומר שהיא אחראית על מה שהיא אחראית , ואינה אחראית על מה שאינה אחראית . מה שלפני כן היה מציאות שהיא ניסתה לשלוט בה בכל כוחה , כעת הובן כפשוטו – עניין שבאמת נמצא מחוץ לשליטתה . היא כינסה כך את ידיה חסרות האונים מחדש אל מרכז הווייתה , ובאותה נשימה שהיא חשה את הזדקפות מנהיגותה , היא חשה גם את הברכה שורה על המציאות . * * * את מה שגדל בה עכשיו היא מתקשה לתאר . זה קשור להבנה שהמציאות היא הרבה יותר מורכבת ממנה ומניסיונות השליטה שלה , ושבמובן מסוים המציאות הזו כבר דואגת לעצמה . היא לא המציאה את העולם הזה על ריבוי פרטיו , ואפילו בתה , שבה טיפלה כל השנים , מתקיימת בזכות אין ספור תהליכים , חיצוניים ופנימיים , שדואגים לקיומה רגע אחר רגע , בלי קשר לטיפולה של האם . המציאות הזו , בתלת ממדיותה החיה , כבר מתקיימת לעצמה , ומקיימת בתוכה גם את בתה ...  To the book