שכחה

במה שונים ילדים ממבוגרים ? פעם שאלתי ילדי גן שאלה זו במסגרת מחקר שערכתי , והתשובה השכיחה ביותר הייתה שמבוגרים אינם משחקים ( " הם לא יודעים איך לשחק " ) . כשהקשיתי , והלוא מבוגרים היו פעם ילדים בעצמם , התשובה שניתנה על פי רוב הייתה שהם פשוט שכחו . מצאתי חוכמה רבה בתשובה הזו . במיוחד , אם אנו מבינים את השכחה לא רק במונחים של שכחה פסיבית , אלא כביטוי לעובדה שמבוגרים רבים סגרו דלתות מאחוריהם בתהליך התבגרותם , ושכחו את המשמעות של להיות ילד . * * * " אני כבר לא קטן " הכרזנו כילדים . המאמץ שהשקענו בניסיון לעמוד בסטנדרטים של ילד גדול , היה בו זמנית הניתוק שנקטנו כלפי ילדים אחרים , צעירים מאתנו , וגם כלפי חלקים נרחבים מנפשנו . כל אותן התנהגויות שבתור ילדים כבשנו בעמל רב , נעשו , בעצם המאמץ להשיגן , לאמתות שאין לערער עליהן – ובמהלך השנים הן תפסו את מקומה של פעילותנו הספונטנית . כעת אנו מורישים לילדינו את אי ההבנה שפגשה אותנו עצמנו בילדותנו . ככל שהיה כרוך במפגש הזה בילדותנו מאמץ גדול יותר של רוחנו ( כיוון שהדבר היה מנוגד לטבענו ) , כך נעשינו כמבוגרים עיוורים יותר בעניין המסוים הזה , מתקשים להכיל...  To the book