הפרידה מהורי ההורים

בבית כנסת , שאליו אינו מרבה ללכת , נואם רב אחד . הרב מדבר בשפת העם ומנסה לסחוף אחריו את הקהל , שלא כולו דתי . אבל אותו , משום מה , זה מרגיז . לא רק הניסיון , אלא גם הצורה . הוא מזהה את התבנית הנוקשה והמלאכותית שעומדים מאחוריה שנים של גסות מחשבה . בלי להכיר את הרב הזה , הוא יכול לחוש את מטען דעותיו הקדומות ואת האופן שבו הן מעצבות את נאומו ומפזרות לכל עבר גסות אלימה . הוא תוהה על כך . שנים שהוא כבר מנסה להיגמל מן ההרגל לייחס רע לזולת , והנה הוא עדיין מוצא את עצמו מבוסס באותה הביצה . הוא מתבונן סביב על האנשים האחרים בבית הכנסת , ומניח שרבים מהם רואים ברב זקן חביב שאינו מזיק לאיש . בטח יש אנשים , אולי בני משפחה , נכדים , שגם אוהבים אותו מאוד . אבל הוא מרגיש בעיקר התנגדות . אם להיות ישר , הוא שונא את האיש הזה שאינו מכיר , והדימוי של הזקן החביב בעיני אחרים רק מגביר את עוינותו . * * * במשך השנים הוא כבר הספיק ללמוד שכל צורה של עוינות היא שקר . זה לעולם אינו קשור לזולת שמרגישים כלפיו עוינות , אלא תמיד קשור לאדם העוין , שמשהו שם נגע אצלו בנקודה רגישה . גם אם הזולת נהג באופן שלכאורה מצדיק עוינות...  To the book