שייכות דיאלוגית ונשיאת הפכים

מהי , אם כן , שייכות דיאלוגית זו , שאני נותן לה תפקיד כה מרכזי בהתבגרות האדם ? על פי מדרש אחד , הצלע שאלוהים לקח מן האדם כדי ליצור את חווה אינה עצם מבית החזה שלו , אלא צד שלם ( כמו שאומרים , צלע של ריבוע ) . למעשה האדם המקורי היה סוג של אנדרוגינוס – איש ואישה המחוברים בגב , יצור בעל ארבע ידיים , ארבע רגליים ופנים מאחורה ומקדימה . לפיכך , תהליך בריאת האישה היה תהליך הניסור של הדמות הקדמונית הזו לשניים . הניסור אפשר להם לעבור ממצב של גב אל גב למצב של פנים אל פנים . רק אחרי הניסור הזה נולדו אדם וחווה במשמעותם האנושית . זו המשלה רבת עוצמה למה שקורה בתהליך ההתבגרות ובמעבר ממציאות סימביוטית למציאות דיאלוגית . היא מגלמת את המעבר מתודעה אחת לריבוי תודעות . האדם הראשון , זה שקדם לניסור , נהנה משלמות גדולה . הכול היה מוכל בו , אבל דווקא משום כך – היה חסר בו דבר , שהתברר עם הפרידה של שני חלקיו . הוא איבד את האחדות , אבל זכה בדיאלוג . שני החלקים המנוסרים , שברגע הראשון עוד פנו בגבם זה אל זה , היו מסוגלים עתה להסתובב , להתייצב פנים אל פנים ולהיפגש . המפגש הוא סוג של קסם . למרות הפיצול לכאורה , הוא ...  To the book