נוכחות

הנה אמא אחרת . היא מנסה להרדים את בתה הקטנה , אבל דווקא עכשיו , כאשר היא זקוקה לרגע של שקט ופנאי , נצמד אליה בנה הבכור ומרעיש בצורה מרגיזה . הוא בן שלוש , והיא כבר הסבירה לו פעמים רבות שהוא מפריע לה . אבל הוא , משום מה , ממאן להבין . בהתחלה היא נחמדה אליו , מבקשת לפייס את הקנאה שהיא קוראת מבין שורות התנהגותו . אולם ככל שעובר הזמן והמתח מצטבר , היא מוצאת עצמה משתמשת באמצעים יותר ויותר חריפים כדי להשיג את רצונה – היא לוחשת לו פיתויים , מוסרת לו איומים ומנסה להסיח את דעתו . כשהיא מסתכלת על עצמה לרגע מן הצד , היא לא מאמינה שלכדי כך היא הגיעה – כמעט ואין שום אמצעי שהיא בוחלת בו . ואף על פי כן , שום דבר אינו עובד . חירש לכל ניסיונותיה להרגיעו הוא ממשיך בדרכו , כמי שכפאו שד . בשלב זה כל הווייתה נעשית רזה ומצומקת . בתוכה היא הייתה רוצה לרמוס אותו , לרסק אותו , להשתיק אותו ללא רחמים , ואת כל הכעס האצור הזה היא מכנסת אל תוך לחישתה הצרודה , משתדלת לשמור על השקט . היא לא רוצה להעיר את בתה . * * * מה הוא רוצה בעצם ? האם הוא מקנא ? הפרשנות המתבקשת , מלבד הקנאה , תזהה כאן את המאבק על תשומת לבה של האם...  To the book