מבוא

במשך אלפי שנים היה לימוד ספרי המקרא נחלתם של מאמינים , אשר קראו ולמדו אותם ככתבי קודש שמקורם אלוהי . ללימוד זה , למסקנותיו ולתוצאותיו , נודעה חשיבות רעיונית ומעשית עצומה . במהלך הדורות , התגבשה השקפת עולם הגורסת שלימוד זה כרוך במחויבות מוחלטת של הלומד לשלמותו של הטקסט הנתפס כקדוש , וככזה הוא אמור להיות נטול פגמים העשויים לאפיין כל חיבור אנושי . כבר במקורות חז " ל ובכתבי חכמי ימי הביניים ניתן למצוא ביטויים של חשיבה ביקורתית לגבי חיבור ספרי המקרא כגון בפירושי הראב " ע , ר ' יהודה החסיד ועוד , אך לא היה בניצנים אלה כדי לערער את עיקר הנחות היסוד של המסורת ביחס לספרי המקרא , למוצאם , להיווצרותם ולמסירתם . הופעתו של המחקר הביקורתי של המקרא במאה השמונה עשרה גרמה לזעזוע בעולם המסורתי של לומדי התנ " ך . לראשונה נעשה שימוש שיטתי בכלים מחקריים מדעיים בגישה אל המקרא . לראשונה הוצגו גישות ומסקנות שיטתיות בנוגע לחיבורו של הטקסט — גישות שסתרו את הנחות היסוד התמימות של הלומדים בני כל הדורות שקדמו לכך . חידוש זה חייב התמודדות של המאמינים , שנחשפו לכוחו של המחקר המקראי והבינו את האתגרים שמחקר זה מציב לפ...  To the book