ב. התנ"ך בדרמה העברית ובתאטרון הישראלי

כפי שהוסבר , המסגרת הרעיונית של חיבור זה היא השאלה אם המפגש בין שני מרחבי ביטוי וזהות בתרבות הישראלית — התנ " ך כמכונן זהות יהודית ישראלית מודרנית ( חילונית ודתית , הגם שבאופנים שונים ) ויצירות אמנות ותאטרון , ובפרט התאטרון הניסיוני — יכול לשמש זירה תרבותית שבה ניתן להשמיע את קולו של ה " אחר " ולקיים דיון חברתי בסוגיות של זהות , אחריות בינאישית ואף זכויות אדם . לשם כך נבחרו ארבעה מקרי מבחן המדגימים וריאציות של השאלה הזאת ושל הפוטנציאל הזה . שלושת מקרי המבחן המאוחרים שיידונו — " יסורי איוב " מאת ובבימויו של חנוך לוין ( , ( 1981 " פרויקט התנ " ך " בבימויה של רנה ירושלמי ( 1996 / 1998 ) ו " סיפורי התנ " ך " , סדרת התצלומים בבימויו של עדי נס ( — ( 2000 מעידים על מגמה של הטענת המקורות התנ " כיים במשמעויות […]“ performative acts / performances do not express something that pre - exists , 12 something given , but […] they bring forth something that does not yet exist elsewhere but comes into being only by way of the performative act / performance that occurs . In this sense , they are self - ...  To the book