תפיסת הגבורה בשירי חיילים מן הזמר העברי

שירי הדיוקן כדודו או אליפלט מפארים את דמות הלוחם הצבר של ראשית ימי המדינה . שירים אלו שיצרו את דגם הגבר העשוי ללא חת , השומר על תום נעוריו ובלוריתו המתנפנפת , עיטרו את הלוחם הצבר בהילה של שגב והעמידו אותו כדגם לחיקוי . דודו , בשירם של חפר ובוסקוביץ , מגלם בדמותו את סך כל המרכיבים הנדרשים מן הלוחם הנערץ : חוסן גופני , רוך נפשי , שובבות נערית , רעות והקרבת עצמו מתוך תחושת שליחות . חוסנו הגופני מתבטא בסיורים ובצעידה בארץ אויב ( " אתנו הלך במסע המפרך , אתנו סייר הוא בגבול " ) תוך שהוא שומר על נפש נערית ושובבה ( " בקומזיץ היה מזמר ועוד איך , אתנו סחב מן הלול ... " ) . חוסנו הנפשי מתבטא ביכולתו להתמודד עם מוראות המלחמה מתוך שתיקה המעידה על עוצמה פנימית ( " הוא ילד נשא מן הים אל החוף , ליטף את לחיו ושתק " ) . אהבתו לרעיו וקורבנו למען מולדתו כרוכים זה בזה ( " עם שחר הבאנו אותו מן הקרב ... " ) ומעצימים את הצער הנורא על מותו . השירים רוממו את פשטות הליכותיו של הלוחם , את חן נעוריו ויפעתו המינית-הגברית , המתבטאים בהשתוקקותן של הנשים לקרבתו , ואת קלילות דעתו ( או אף ליצנותו ) שהיא רק מסכה לרצינותו...  To the book