פרק שמיני גבורה ומוות – הומור שחור בשירי לוחמים

מטרתו של פרק זה היא להצביע על דרך ההתמודדות של שירי הפולקלור עם תפיסת הגבורה ועם הנושא הכאוב של המוות במלחמה , הנוכח במציאות חייהם של החיילים הישראלים כפוטנציאל מאיים וכעובדה כואבת . פרספקטיבת הדיון היא מבט השוואתי לאסטרטגיות של ייצוג המוות בשירי המלחמות בזמר העברי , המהווים את הקנון העממי שעם מסריו ותפיסותיו מזדהה הציבור הישראלי יותר מכול . שירי המלחמות והעיסוק במוות ובשכול תופסים מקום מרכזי בזמר העברי . השירים שנכתבו על ידי יוצרים ידועים הם מבנה של זיכרון , מבנה רטורי ומוזיקלי , בדומה לגל עד מפואר או לאנדרטה , שנועד לו תפקיד החורג בהרבה מן ההנאה האסתטית . השיר הוא הגמול הנשגב שמגישה התרבות לגיבוריה המנצחים והמתים . שירי המלחמות השכילו לבטא את התפיסה ההרואית של המלחמה הלאומית שבה נתפס הקורבן כקורבן קיבוצי ומועלה לדרגה סמלית . שירי המלחמות מבטאים את האתוס ואת עולם הדימויים הישראלי המזהה את השירה עם הציווי והחובה הלאומית לזכור את הנופלים על קידוש העם והמדינה . השירים שנתנו ביטוי לערכים מוסכמים על דמות החברה הישראלית החדשה הפכו במרוצת השנים לשירים עממיים שטבוע בהם הצופן התרבותי המייצג את...  To the book