פאתוס ומרירות מבודחת – במעבר מיישוב למדינה

בשנות החמישים גדל מאוד מספר השירים העוסקים בענייניי צבא וביטחון מפני שנושאים אלה עמדו במרכז סדר היום הלאומי , אולם הנימה המרכזית השלטת בזמר העברי הייתה דפנסיבית , ברוח " נהיה לך מגן ומבצר " . שם התוכנית של להקת הנח " ל משנת 1955 " בין מגל וחרב " מבטא היטב את רוח הפזמונים בתקופה זו שכרכו עדיין את המונחים " חייל " ו " חלוץ " זה בזה " כי לנו המגל הוא חרב , ולנו חרב המגל " . " דם וטל " מתערבבים יחדיו בשיר בין מגל וחרב ( מוהר , וילנסקי ) המהווה הצהרה אידאולוגית ברוח האתוס הדפנסיבי המוכר לנו משירי הזמר העברי של ראשית תקופת היישוב . דמותו של הלוחם מתפצלת אף היא על פי קו החלוקה של המגל והחרב , בין " אבא החורש שדותינו " כשבידיו " אקדח וסטן " ( שיר ערש נגבי , מוהר , וילנסקי ) לבין " הכיתה האלמונית " ה " צועדה וידה 32 הכהן , . 67 : 1997 על הקת " ו " מפסיעה את עמה אלי דרור " ( כיתה אלמונית , מוהר , וילנסקי ) . לסבל של " הימים היגעים של מסע ומשא " מתלווים " אש בעיניים ומזמור " המקלים על השר ומעניקים לו טעם ותכלית . שירי החיילים המופיעים בעלוני יחידות מתקופה זו מרבים לאזכר בהומור את הקשיים המזומנים ...  To the book