|
|
כבר כתלמיד בסמינר הוקסם רנאן מהלשון העברית , הוא העריץ אותה ולימוד השפה העברית היה צעדו הראשון בשדה האוריינטליזם . המחקר הקפדני והמעמיק יותר ויותר בשפה הזאת ובשפות הקרובות לה מאותה משפחה היה ונותר מושא התשוקה המשמעותי ביותר בחייו . עד ימיו האחרונים העריץ את שפת הברית הישנה , שבאחת מהתבטאויותיו , אולי היפות ביותר בפרוזה הנהדרת שלו , הוא מתאר אותה במילים האלה : אשפת חיצים מפלדה , מקלעת חבלים אדירה , שופר המבקע את האוויר בשניים שלושה צלילים חדים , זוהי העברית . שפה שכזאת אינה מבטאת הגיגים פילוסופיים או גילויים מדעיים , לא ספק ולא את תחושת האינסוף . מספר האותיות בה קטן , אך האותיות הן אותיות של אש . שפה כזאת לא תרבה בדברים , אך דבריה המעטים כמכת פטיש ההולם בסדן . היא תיתן מוצא לזעם , ותזעק חמס נגד העוולות בעולם ; היא תקבץ את הסופה מארבע רוחות השמיים כדי לצור על מצודות הרשע . השופר של קודש הקודשים אינו מריע מסיבות של חולין . היא אינה מבטאת את מעשה החסד הספונטאני או את העליצות שבטבע , אלא מרעימה בקולה כדי להכריז מלחמה על אי הצדק , ולזמן את נואמי הנאומים הגדולים . היא משמיעה נאומים חוצבי להבו...
To the book |
|
|