א. היחס למדינה

כאמור , בתקופה שמיד לאחר ההתנתקות רווחו בציונות הדתית סממנים בדלניים : איומים בהפסקת התפילות למען המדינה ואף איומים שלא להתגייס , או לפחות שלא להתנדב ליחידות קרביות מובחרות . היו דמויות מובילות , כמו הרב יעקב מדן , שאפילו דיברו על מתן גט כריתות לברית עם האליטה החילונית והמרתה בברית עם החרדים . האיומים האלה הלכו ונעלמו : היסוד הלאומי הציוני הוא לב הזהות של הציונית הדתית , במידה רבה אף יותר מן הזהות הדתית עצמה . לפיכך לא היה ריאלי לצפות שהבדלנות תהפוך לתופעה ממשית . אדרבה , אפילו רבים מהנערים שנפתחו נגדם תיקים פליליים עקב פעילות אלימה במאבק נגד ההתנתקות , ובשל כך נטה הצבא שלא לגייס אותם כלל , עשו מאמצים ניכרים להיאבק בגזרה זו ולבטלה . עם זאת יש סימנים שהיחס למדינה נעשה רומנטי פחות , והממלכתיות שאפיינה את הציונות הדתית איבדה לא מעט מזוהרה . כך למשל , עצם השינוי שעבר המושג " ממלכתיות " , שנהגה במלעיל במקום במלרע וקיבל קונוטציה נלעגת קמעה ; וביטויים ידועים שייחסו למדינה מעמד של קדושה דתית מהותית ( ללא קשר למעשיה ) , כמו התיאור של הראי " ה קוק את המדינה כ " יסוד כיסא ה ' בעולם " , שהתפוגגו מ...  To the book