״השפה הפלסטית״

בפרק הזה נדון בכמה תכונות מיוחדות לפיסול . אלה הם המאפיינים של התחושות הפלסטיות שאפשר להבחין בהן בפיסול של תקופה שלמה , או של אזור מסוים , או ביצירותיו של אמן מסוים , של חוג אמנים שדעותיהם דומות , או של סדנה מסוימת . הללו מוצאים את ביטוים באופן שהאמן תופס את תפקיד הפסל , בתהליך עבודתו , ובגישתו לשלב הסופי – העיבוד של פני השטח . עיון בעניינים האלה , שהם לכאורה פורמליים ומקצועיים מובהקים , יאפשר תפיסה מעמיקה יותר של המחשבה היצירתית של אמני התקופה שיש לנו עניין בה . אגב כך נדון גם בשאלות של התאורה של יצירת פיסול , ובתפקיד הצבע ביצירה פלסטית . נפתח בניתוח משווה של שתי יצירות פיסול . הניתוח הזה ימחיש מה אנחנו מבינים במילים " התפיסה של יצירה פלסטית " . בפרקים הקודמים חזרנו פעמים אחדות אל פסל " בכחוס " של מיכלאנג 'לו אשר במוזאון ברג ' לו של פירנצה ( תמונות . ( 79 , 78 בפרק על הפיסול בהיקף מלא השתדלנו לנתח את הקומפוזיציה שלו . כאן נעסוק בשאלה אחרת : הפסל יוצר את הפסל הקבוצתי הזה באופן שהוא עושה רושם צמום , קומפקטי . אפשר לומר שהקבוצה , מכל זווית שמביטים בה , נמצאת בתוך נפח מסוים , הנפח של גוש ...  To the book