|
|
קל להגיד : צרור זס רברת ... ערר היבט אהד TC אותם הימים , המאו רעות שלב אחר שלב , של אותה הקדחת , התקוות ושעות הייאוש ; מאבק על הקיום . עזרה להתקיים , הצלת אבשיס מרעב וייאוש " , היינו צעירים בשלושים שנה והכול היה קל יותר רגם קשה יותר . מעללתיההום וקצב החוויות עלו לשיא הגברה ביותר ,,, פגישתי הראשונה עם רינגלבלום באחד מימי ספטמבר 939 נ האחרונים - כבר אחרי כניעתה של וארשה — היתה בעלת משמעות מכרעת בקביעת גורלי . ואציין מראש שלפני המלחמה לא היו בינינו קשרים קרובים של היכרותי היו לנו חברים מסותתים , שעבדו בגיו ינט , מנדל בלומנטל , יתום בומזה . היינו נפגשים לפעמים בהצגת בכורה בתיאטרון היהודי , או באיזה מופע באגודת הסופרים . הופתעת כאשר נודע לי ביום הראשון של שביתת הנשק , כי רינגלבלום מחפש אותי , רוצה לדעת על גורלי . את פגישתי עם רינגלבלום אחרי הכניעה ורתיביתי לאירגונר והנהלתו של המטבח העממי בלשנו 40 כבר תיארתי בפרקים הקודמים . ככה זה התחיל . העול ששם עלי לא הרפה ממני עד לאקציית הגירוש ; בזמן הראשי ! גרם הדבר ישירות להישארותי בווארשה רלאי הצטרפותי לזרם הבורחים ללמברג , לקריאת משפחתי הקרובה שם...
To the book |
|
|