פרק שמונה־עשר המסקנות האישיות, התנועתיות והלאומיות של חייקה גרוסמן מימי השואה

לבחורי / אנשי המחתרת החליטו " להיות עם ההמונים להנהיג אותם להתנגדות בכלל ולמרד במידת האפשרי / ובאשר לשימוש שנקטה ב " מונחים אנטי פשיסטיים" בספרה ובהתבטאויותיה בשנות החמישים , אמרה חייקה לאחר שנות דור : "נראה שבאותם שנים האנטי פשיזם לא היה פסול ' / עם זאת קבעה בפרשנותה המאוחרת , מי שטען שהמחתרת הודרכה בעיקר על ידי מוטיבציה אנטי פשיסטית , או פרו סובייטית ובמיעוטה רק על ידי מוטיבציה יהודית , הריהו בחזקת " מעליל עלילה" ומסלף את האמת . כך טענה , המעיטה באנטיגוניזם שהיה קיים כין המחתרת לבין האוכלוסייה היהודית בגטו , ועיגנה בעדויותיה המאוחרות את המרד של אנשי התנועות החלוציות בייחודיות הסיטואציה היהודית בימי השואה . המחתרת הקומוניסטית בסקירתה משנות החמישים טענה חייקה שימי השואה והמלחמה הוכיחו מעל לכל ספק מיהו בעל הברית הנאמן . הארמיה קריובה — המחתרת הלאומית . ייצגה את הכוחות הריאקציונרים בפולין , ואילו הארמיה לרדובה — המחתרת הפרו קומתיס טית , ייצגה את כוחות הקדמה . הקשר עם המחתרת היהודית יכול היה להתקיים רק על " בסיס פרוגרסיבי פטריוטי ואנטי פשיסטי כנה וכאלה היו רק כוחות האי " ל " . מכאן עוד ...  To the book