פרק שנים־עשר המסקנות האישיות, התנועתיות והלאומיות של יצחק צוקרמן מימי השואה

הצמיחה לענלדת מנהיגות התנועה החלוצית הוגדרה על ידי יצחק כמי שהייתה מקרר הכרח והסמכות בימי המלחמה והמרד וזאת בשל היותה קולקטיב אידיאי וחינוכי . השימוש בלשרן רבים שהוא נקט בדרך התיארר ביטא התייחסות שמקורה בראיית החברותא רהלכידות הפנימית של תנועת הנוער , בתקופה שלפני השראה , כבסיס שאפשר לדעתו את העשייה החינרכית בימי הגטו ואת המרד כהמשכה . " אינני יכול לתאר לעצמי איך היינו מפעילים את התניעה ללא בוגרי הגימנסיה ואת המקום שתנרעתנר הייתה ממלאת במרד לולא הסמינרים והגימנסיה " , המסגרת התנועתית בימי השראה גילמה עבררר קודם כל את כל הטוב רהיפה במישור האנושי והביךאישי . " מעולם לא הייתה התנועה יפה , כפי שהייתה לפני מיתה " , כתב יצחק , הקשרים הבין אישיים , ההקפדה על ענייני כספים , השמירה על כך שרמת האוכל של המדריכים תהיה נמרכה מזו של החניכים — כל אלו היו מאפיינים של הלכידות החברתית , בתארו את ההכנות למרד הרא שילב זאת כתיאור דמיתם של המארגנים , רלבד מכך שהיה כדרך זר של תיארר משום הקמת מצבה לזכרם , הייתה בה אמירה שהמרד שייך לאנשים אלו . התנרעה החלרצית לפי תיאורר של יצחק , הייתה למעשה הארגון היהרדי היחי...  To the book